אבן כוח

כשהבת שלי נכנסה למסגרת חדשה, לקחתי אבן מהרחוב, נתתי לה לקשט אותה ולהכניס אליה את כל הכוחות שיש לה. אמרתי לה שזו אבן הכוח. היא תהיה בתיק או במגירה ובכל פעם שהיא שוכחת כמה היא חזקה ומתגברת, היא תיקח את האבן ביד, תמשש אותה ותיזכר. כי אנחנו לפעמים שוכחים אבל אבן זוכרת הכל. מאז אני תמיד עושה את הפעילות הזו בגני ילדים.

זה הולך ככה:

המצרכים:

אבן וטושים (או צבעים).

המהלך:

הילד/ה מציירים על האבן ואחרי שהיא מקושטת וחגיגית, נתיישב בישיבה מזרחית ונחזיק את האבן בין הידיים. נעביר אל האבן את כל הכוחות שלנו. בהתחלה זו תהיה ההנחייה היחידה. אח"כ נשאל את הילד- מה הכוחות שלך? והוא יגיד ואז נעזור ונזכיר לו פעמים שהתגבר על פחדים, על פגיעה מחבר, איך שמר על אחיו, איך עזר לסדר מדיח (דברים פיציים. לא גרנדיוזיים. מהמם, מושלם, חיים שלי- זה נהדר, אבל הפעם, נצייד אותו בדברים הספיציפים שלו. אלו שלקוחים מהיומיום שלו. איך הצליח לסלוח לחבר, איך עזר לאבא, איך הוא צחצח שיניים לבד.

נזכיר לו את הכוחות שלו. לכל ילד יש כוחות. צריך רק לעזור לו לאסוף אותם. לאסוף את הכוחות האלו ולהחזיק אותם בשבילו כדי שלא ישכחו, שלא יתפזרו. ממש נאסוף עבורו את הכוחות האלו. הרגעים הקטנים שלרוב אנחנו לא מחשיבים. גם לנו כמבוגרים, יש נטייה לשכוח הצלחות, לשכוח כמה ששנו בהתחלה ואיך התגברנו. כי היום מה שחששנו ממנו נראה לנו שטויות. התרחקנו מהרגע הזה שנחרדנו לדבר בפרזנטציה, או ביום הראשון לעבודה..

היום זה כה מובן מאליו… אבל זה לא. היה רגע שבו התגברנו. אז נזכיר לילד. שוב ושוב ונכניס את כל אלו לאבן שסופגת הכל ונצייד את הילד בכוחות של עצמו. נסביר לו שלפעמים אנחנו חוששים/ מתביישים/ מתרגשים מדי/ כועסים ואז אנחנו בטעות שוכחים את הכוחות שלנו. אבל הם שם. אנחנו לא מרגישים אותם באותו רגע כי הפחד מכסה עליהם, אבל הם שם. כמו השמש שמאחורי העננים. אז כשאשכח, אלך לתיק או למגירה ואוציא את האבן, אחזיק אותה והיא תזכיר לי.