הסל שלך עדיין ריק!
הילדים שלנו במסכים. כן. מה לעשות? זה חלק מהחיים וזה לאו דווקא נורא ואיום. למעשה, זה הרבה פעמים מלמד. ובכלל- מה זה משנה אם זה טוב או רע. זה פה. זה חלק מהמציאות שלנו ואי אפשר להתעלם מזה. אבל אפשר לאזן. להחזיר את הילדים שלנו לגוף שלהם עצמם. לחבר בין התודעה שלהם לגוף. כאן היוגה נכנסת לתמונה.
היוגה היא תנועה תוך כדי התמקדות. ביוגה אנחנו "מרתקים" את התודעה שלנו לגוף באמצעות התבוננות. אנחנו נעים ומביאים את תשומת הלב שלנו למה קורה בגוף בזמן התנועה או התנוחה. אנחנו לומדים לסרוק את הגוף שלנו מכף הרגל ועד הראש ולהקשיב מה קורה לגוף שלנו. מה הגוף מגלה לנו. והוא מגלה לנו!
לפעמים כשאנחנו מסתכלים על ילד מול מסך, אנחנו רואים מין מבט חלול וריק שכזה. מין זומביות כזו. השרירים רפויים, הכתפיים סגורות, הראש למטה וקדימה והמבט הריק. המופע הזה של הילד הוא מופע של חוסר חיבור. יש גוף, יש תודעה ואין קשר ביניהם. אין נוכחות.
כשהילד לומד לחקור את התנועה שלו, הוא מתחיל להיות נוכח, זה מה שנקרא להיות כאן ועכשיו. וזו האיכות של היוגה. הילד מביא את גופו למזרון ולאחר כמה נשימות גם התודעה מצטרפת לשם. והוא נוכח. בניגוד לזמן המסך ששם, החיבור עם הגוף הולך לאיבוד לחלוטין. ואנחנו במצב של רפיון (לא הרפיה. רפיון).
אז נכון. ביוגה אנחנו עובדים על הגוף, על יציבה, על הארכה וחיזוק של שרירים- אבל את כל אלו אפשר גם לקבל בכל ספורט אחר. הערך המוסף של היוגה היא הנוכחות. התנועה המודעת שגורמת לתחושת חיבור עמוקה ושמחה שקטה ובעיקר בעיקר מזכירה לילד ש-הכל בסדר!
אחרי כל זה, מקווה שהשתכנעתם שדווקא בעידן המסכים שמחליש את החיבור לגוף, דווקא עכשיו- יוגה. בכל גיל. החל מילדות.
